<h1>תוספות רשב"ם</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[רי"ף] אמ' אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנא' מלוה הרי זו מקודשת, ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. הנאת מלוה היכי דמיא, כגון דמטא זמניה למגבא מיניה וארוח לה זמנא, ואמ' לה בההיא הנאה דמרווחנא ליך עד יום פלו' הרי את מקודשת לי. ואי קשיא לך מאי שנא ממלוה גופה דלא מיקדשא בה במחילת מלוה, היינו טעמ' משום דמלוה ליתה דקיימ' לן [מ"ז ע"א] מלוה להוצאה נתנה, אבל בהרוחת זמן שצריכה לתת לו עוד ממון בידים להרויח לה והיא מתקדשת בו, כאילו מקבל עליה מידה. זה הפירוש תקנתי אני שמואל בספר.
<h2>דף סד:</h2>
[רי"ף] מתני'. מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים, ואמ' קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות, כלן אסורות דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומ' כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות, כולן אסורות דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומ' כלן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות. וקיימ' לן דר' מאיר ור' יוסי, הלכה כר' יוסי. ולי שמואל נרא' דהלכה כר' מאיר בגזרותיו, לבד מהיכ' דמפרש תלמודא הלכתא כחברו, ובהא ר' מאיר מחמיר.
<h2>דף סה:</h2>
[רי"ף] ...מהכא שמעינן דהיכא דמודו בעלי דינין דקנו מהדדי דלא מצי חד מיניהו למהדר ביה ואע"ג דלא הויא מילתא קמיה שהדי, דלא איברו שהדי אלא לשקרי. ואני שמואל מוסיף דוקא בדיני ממון אבל לעניין לתפוס קידושין הן דבר שבערוה ואין דבר בערוה פחות משנים, כדאמ' לעיל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושי', ואפי' שניהם מודים.
